משנה: סַנְהֶדְרִין הָֽיְתָה כַּחֲצִי גוֹרֶן עֲגוּלָּה כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה. וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי דַייָנִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶן אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי מְזַכִּין וְדִבְרֵי מְחַייְבִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁלשָׁה הָיוּ. אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי מְחַייְבִין וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי מְזַכִּין וְהַשְּׁלִישִׁי כוֹתֵב דִּבְרֵי מְזַכִּין וְדִבְרֵי מְחַייְבִין׃ וְשָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶן וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. צָֽרְכוּ לִסְמוֹךְ סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה. אֶחָד מִן הַשְּׁנִייָה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִייָה. וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַשְּׁלִישִׁית. וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם שֶׁהוּא רָאוּי לוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
ולא היה יושב. זה שנברר מן הקהל במקומו של ראשון ראש בשורה שלישית אלא במקום שהוא ראוי לו בסוף השורה וכדאמרן לפי שכל בני השורות נמשכין איש איש למעלה ממקומו וממלאין זה מקומו של זה והקטן שבדיינים הוא גדול מן הגדול שבתלמידים בשורה הראשונה והקטן שבראשונה גדול מן הגדול שבשניה וכן בשלישית הלכך כי ניידי כולהו ניידי:
ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית. ולא שיבואו מן הקהל לראשונה לפי שהקטן מן התלמידים בשורות הוא גדול מן הגדול שבקהל:
צרכו לסמוך. כגון שמת אחד מן הדיינים או שהיו צריכין להוסיף על מנינן סומכין מן השורה הראשונה שהם גדולים מכולן וסומכין הגדול שבה והראשון שבשורה שניה בא ויושב בסוף שורה הראשונה והראשון שבשלישי' בא ויושב בסוף שורה שניה:
וכל אחד ואחד מכיר את מקומו. לפי שכסדר חכמתן היו מושיבין אותם שורה ראשונה קרובה לסנהדרין ושורה שניה למטה הימנה ושלישית למטה הימנה ובכל שורה ושורה יושבין בה לפי מעלתן בחכמה ולפיכך היה כל אחד צריך להכיר את מקומו:
ושלש שורות. וכל שורה של כ''ג תלמידי חכמים יושבין לפניהן שמא יחלוקו הדיינים ולא יהיה רוב להטות וצריך להוסיף שנים שנים עד ע''א ולעולם אין מוסיפין יותר מע''א הלכך צריך להושיב לפניהם מ''ח להשלמת שבעים ואחד ולאו אורח ארעא לעשות שורות לתלמידים של כ''ד שתהא מרובה משל דיינין ולא לעשות שורות קטנות ולא שתים של כ''ג ואחד של שנים תלמידים הלכך עבדינן ג' שורות:
שלשה היו. כדי שיהו שני עדים על דברי המזכין ושני עדים על דברי המחייבין ואין הלכה כר' יהודה:
היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה. ואמר קרא שררך אגן הסהר. שררך זו סנהדרין שהיא יושבת בטיבורו של עולם אגן שהיא מגינה על כל העולם כולו הסהר שהיא דומה לסהר שיושבין בעיגול ובעיגול שלימה אין יושבין לפי שצריכין בעלי הדין והעדים ליכנס ולדבר בפני כולן שיהו כולן רואין את העדים ומדקדקין בדבריהם ולא שיהו פני העדים לשורה זו ואחוריהם לשורה זו:
מתני' סנהדר'. אפילו של כ''ג:
סַנְהֶדְרִין הָֽיְתָה כַּחֲצִי גוֹרֶן עֲגוּלָּה כול'. כְּתִיב לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיוֹנְךָ בְּרִיבֽוֹ׃ בְּרִיבוֹ אֵי אַתָּה מַטֶּה. אֲבָל אַתָּה מַטֶּה בְדִינוֹ שֶׁלְּשׁוֹר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. 23a כַּמָּה אִינּוּן. אֲנָן תַּנִּינָן. תֵּשַׁע. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. חַד עָשָׂר. הֵי דִינִין תַּרְתֵּי אוֹחֲרָנְייָתָא. הַסָּרִיס וְכָל מִי שֶׁלֹּא רָאָה לוֹ בָנִים כָּשֵׁר לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְלֹא דִינֵי נְפָשׁוֹת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים וְשֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת כָּשֵׁר בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת וְלֹא בְדִינֵי נְפָשׁוֹת. וְיוֹשֵׁב בְּדִינוֹ שֶׁלְּשׁוֹר. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. תְּלַת עֶשְׂרֵה. וְהֵי דִינוּן תַּרְתֵּי אוֹחֲרָנְייָתָא. דָּנִין שְׁנֵי דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּיוֹם אֶחָד וְאֵין דָּנִין שְׁנֵי דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּיוֹם אֶחָד. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֲפִילוּ נוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
ואפי' נואף ונואפת. אם הן בשתי מיתות וכגון בבת כהן ובועלה שהיא בשריפה והוא בחנק:
והי דאינון תרתי אחרנייתא. חדא הא דמוסיף ר' אבהו אף פחות מבן עשרים ואידך מאי הוא:
ואין דנין שני דיני נפשות ביום אחד. כדתנן לקמן פ' נגמר הדין אין דנין שנים ביום אחד אם הם של שתי מיתות או בשתי עבירות אפי' הם במיתה אחת:
בריבו. למעוטי אתא בריבו אי אתה מטה לחובה על פי א' אלא בשנים אבל אתה מטה דינו של שור הנסקל לחובה על פי אחד דלא תימא הואיל ושור הנסקל דינו בעשרים ושלשה כדיני נפשות לכל מילי משוינן ליה קמ''ל וכר' אבהו בשם ר' יוחנן דלכל מילי לאו כדיני נפשות אלא כדיני ממונות משוינן ליה:
ובלבד. כלומר לא תטעה בזה אלא ובלבד שיהא דינו של שור הנסקל בכל הדברים שיש בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני ממונות מדמינן ליה כ''א בהאי מילתא לחודיה דדינו בעשרים ושלשה משום דמהוקשא ילפינן כמיתת הבעלים כך מיתת השור אבל בכל מילי ילפינן מדגלי לן קרא בדין נוטה דמטין בדינו ע''פ אחד הה''ד בכל החלוקים שבין דיני ממונות לדיני נפשות כדיני ממונות הוא:
כמה אינון. חילוקי הדינים שבין דיני ממונות לבין דיני נפשות:
אנן תנינן. בכל המשניות הללו:
תשע. דאע''ג דעשרה דברים נשנו משום דאין הכל כשרים בדיני נפשות ועשרים ושלשה חדא היא דטעמא דמפקינן פסולין מדיני נפשות משום דסנהדרין של כ''ג בעינן וכתיב בהו בסנהדרין ונשאו אתך בדומין לך מיוחסין כמותך:
הי דאינון תרתי אחרנייתא. דמוסיף ר' חייא:
ולא לדיני נפשות. משום דסתמן אינם רחמנים שלא היו להן צער גידול בנים:
ושלא הביא שתי שערות. אע''פ שעדיין לא נראו בו סימני סריס:
ויושב בדינו של שור. דגבי שור לא חיישינן ואכל הני קאי כדאמרינן דבכל מילי דין שור הנסקל כדיני ממונות הוא מלבד שיהא נידון בכ''ג:
הלכה: שָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים כול'. רִבִּי בָּא בַּר יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמַר כָּאן עֵדָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֵדָה. מַייְתֵי לָהּ רַב מִמַּתְנִיתָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. הֲוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת וְלֹא רֹאשׁ לַשּׁוּעֲלִים. מַתְלָא אָֽמְרָה. הֲוֵי רֹאשׁ לַשּׁוּעֲלִים וְלֹא זָנָב לָאֲרָיוֹת. דְּתַנִּינָן. צָֽרְכוּ לִסְמוֹךְ סוֹמְכִין מֵרִאשׁוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
דתנינן. כלומר היינו דתנינן צרכו לסמוך סומכין מראשונה וכו' ושלא יוכל זה לטעון נגדם:
מייתי לה רב ממתני'. לפרש הא דתנינן צרכו לסמוך סומכין מן הראשונה ויושב בסוף הדיינים והראשון שבשורה שניה בא לו ויושב בסוף שורה ראשונה וכדפרישית במתניתין וקאמר רב לאתויי טעמא ממתני' דלקמיה הוי זנב לאריות וכו' וכלומר שלא יאמר זה עד האידנא הוה יתיבנא ברישא והשתא מותיבנא בדנבי וכהאי מתלא אמר הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות והלכך מושיבין לו לא כדבריך ולא כמשל הזה שאתה אומר אלא כהמשנה שאומרת הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים:
גמ' נאמר כאן עדה וכו'. לעיל בפ''ק ילפינן מהאי דסנהדרי קטנה כ''ג הן כדקאמר התם ושפטו העדה והצילו העדה וכו' ומנין לעדה שהיא עשרה נאמר כאן עדה וכו' ומשום דאיירי במתני' בשורות של כ''ג מייתי לה הכא:
שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה כול'. כְּתִיב וַיַּֽעֲבוֹר הָֽרִנָּה֙ בַּמַּֽחֲנֶ֔ה. מָהוּ הָרִינָּה. הֶירֵינֵי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶֽחָל֔וּץ וגו'. לְלַמְּדָךְ שֶׁאַף מַפַּלַּת הָֽרְשָׁעִים אֵינָהּ שִׂמְחָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
מה הרינה. דמשמע רנה הידועה מדלא כתיב רנה והלכך דריש הריני וכלומר הריני זו הנאמר במקום אחר באבוד רשעים רנה והיינו רנה לעולם כדכתיב בטוב צדיק תעלוץ קריה ובאבד רשעי' רנה ומסיים הש''ס לדרוש הפסוק דרנה אקריה קאי אבל הקב''ה בעצמו אינו שמח במפלת הרשעים וכן הוא אומר בצאת לפני החלוץ ואומרים אהודו לה' כי לעולם חסדו ולא נאמר בהודאה זו כי טוב ללמדך שאף מפלת הרשעים אינה שמחה לפני המקום דטוב טוב היו אם היו חוזרין בתשובה לפניו יתברך:
הדרן עלך א' דיני ממונות
וּלְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כול'. לְהַגִּיד גְּדוּלַּת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים שֶׁמֵּחוֹתָם אֶחָד טוֹבֵעַ כָּל הַחוֹתָמוֹת וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר תִּ֭תְהַפֵּךְ כְּחוֹמֶר חוֹתָ֑ם. וּמִפְּנֵי מַה שִׁינָּה פַּרְצוֹפֵיהֶן. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹפֵץ וְהוֹלֵךְ לְאֵשֶׁת חֲבֵירוֹ אוֹ לִשְׂדֵה חֲבֵירוֹ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שִׁינָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אָדָם. מַרְאֶה פָנִים וְדַעַת וְקוֹל. מַרְאֶה וְדַעַת מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין. וְקוֹל מִפְּנֵי הָעֶרְוָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. אֲפִילוּ תֵינְתָא אוֹ חִיטְּתָא לָא דַמְיָא לַחֲבֵירָתָהּ. אָדָם נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִיכָּנֵס תְּחִילָּה לְמִצְוָה. דָּבָר אַחֵר. לָמָּה נִבְרָא בָאַחֲרוֹנָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה. כְּשֶׁמַּתְקִין הַסְּעוּדָה מַזְמִין הָאוֹרְחִין. כָּךְ חָ֭כְמוֹת בָּֽנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ. זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּנָה אֶת הָעוֹלָם בְּחָכְמָה. שֶׁנֶּאֱמַר יְֽי בְּחָכְמָ֥ה יָסַד אָ֑רֶץ וגו'. חָֽצְבָה֭ עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה. אֵילּוּ שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית. טָֽבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָֽסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ. אֵילּו יַמִּים וּנְהָרוֹת וְכָל צוֹרְכֵי הָעוֹלָם. מִי פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה. זֶה אָדָם וְחַוָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
שנאמר תתהפך כחומר חותם. לאחר מיתתו של אדם מתהפך חותם שלו לחומר ויתיצבו כמו לבוש בתחיית המתים וקרי ליה חותם ש''מ בחותם הן טבועין:
שלא יהא אדם קופץ וכו'. ולא יהיו מכירין אותו:
מראה ודעת מפני הגזלנין. מראה כדאמרן ודעת שאם יהא להן דעת אחת יודע מה בלב חבירו ויחפש מצפוניו ולוקח ממונו:
וקול מפני הערוה. שאף בלילה לא תתחלף האשה לבעלה. אפי' תינתא או חיטתא לא דמיא לחבירתה. אין תאנה וחיטה של שדה ואילן זה דומין לשל אחר ומפני זה הטעם שלא יאמר כל אחד זה שלי הוא:
למצוה. לקדושת שבת:
מי פתי יסור הנה זה אדם וחוה. מקמיה דהאי קרא כתיב שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת וזה ג''כ נדרש על אדם וחוה שלאחר שהכין כל צרכיהן בראן אלא מי פתי וגו' מי פתאן לזה לאכול מן העץ הדעת חסר לב האשה שהיא חסר לב אמרו לו:
לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם כול'. אָדָם נִבְרָא יְחִידִי בָעוֹלָם מִפְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלֹּא יְהוּ מִתְגָּרוֹת זוֹ בְזוֹ. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אִם בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי אַב אֶחָד מִתְגָּרוֹת זוֹ בְזוֹ. אִילּוּ הָיוּ בְנֵי שְׁנַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר. שֶׁלֹּא יְהוּ הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים. אָנוּ בְנֵי צַדִּיק וְאַתֶּם בְּנֵי רְשָׁעִים.
Pnei Moshe (non traduit)
שלא יהו מתגרות זו בזו. אבא גדול מאביך:
אנו בני צדיק. לפיכך אנו צדיקים ואין אנו צריכין להתרחק מן העבירה כמו אתם בני הרשעים שמן הרשע יצאתם:
הלכה: כֵּיצַד מְאַייְמִין כול'. כֵּיצַד מֵאוֹמֶד. לֹא תֹאמְרוּ. רָאִינוּהוּ רוֹדֵף אַחֲרָיו וְסַייִף בְיָדוֹ. נִכְנַס לַחוּרְבָּה אַחֲרָיו. נִכְנַסְנוּ אַחֲרָיו וּמְצָאנוּהוּ הָרוּג. רָאִינוּהוּ יוֹצֵא וְהַסַּייִף מְטַפְטֶפֶת דָּם. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח. אֶרְאֶה בִנְחָמָה אִם לֹא רָאִיתִי רוֹדֵף אַחַר אַחֵר נִכְנַס לַחוּרְבָּה. נִכְנַסְתִּי אַחֲרָיו וּמְצָאתִיו הָרוּג וְזֶה יוֹצֵא וְסַייִף מְנַטֵּף דָּם. אָמַרְתִּי לוֹ. אֶרְאֶה בִנְחָמָה שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאֵין דָּמָךְ מָסוּר בְּיָדִי אֶלָּא הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת יִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ. לֹא הִסְפִּיק לָצֵאת מִשָּׁם עַד שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כיצד מאומד. שמא כך ראיתם ולא תאמרו וכו' וכהאי עובדא דשמעון בן שטח ואמר לו אין דמך מסור בידי שאע''פ שהיה שם עוד אחד שראה עמו מ''מ לא ראו גוף המעשה אלא מאומד הוא:
משנה: כֵּיצַד מְאַייְמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַייְמִין עֲלֵיהֶן שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שְׁמַעְתֶּם אוֹ שֶׁמָּא אֵי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵינוּ לִבְדּוֹק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן כְּשֶׁהָרַג אֶת אָחִיו שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ק֤וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹֽעֲקִ֥ים אֵלַי֭ מִן הָֽאֲדָמָֽה׃ אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר דְּמֵי אָחִיךָ שֶׁהָיָה דָמוֹ מוּשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי בָעוֹלָם לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ אִיבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַייֵם נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ קִייֵם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבִּרְיוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ וְשֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּינִין אוֹמְרִים הַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת יֵשׁ בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת 23b בְּחוֹתָם אֶחָד וְכוּלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַייָב לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָה֭ א֣וֹ יָדָ֑ע וְגו'. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וּבַֽאֲבֹ֖ד רְשָׁעִ֣ים רִנָּֽה׃
Pnei Moshe (non traduit)
מה לנו ולצרה הזאת. להכניס ראשינו בדאגה הזאת ואפי' על האמת:
מה לנו לחוב. להיות מתחייבים בדמו של זה נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:
הלא כבר נאמר ובאבוד רשעים רנה. אם רשע הוא אין כאן עונש כלל:
בשבילו נברא העולם. כלומר חשוב אני כעולם מלא לא אטרוד את עצמי מן העולם בעבירה אחת וימשוך ממנה:
בחותמו של אדם הראשון. הוא צורת מין האדם:
בחותם אחד. ברזל שהצורה חקוקה בו:
ושלא יהו המינין אומרין וכו'. וכל אחד ברא את שלו:
לפיכך נברא אדם יחידי. כל זה אומרים להן לפיכך נברא אדם יחידי להראותך שמאדם אחד נתיישב מלואו של עולם:
דבר אחר דמי אחיך. לפרש קרא בדבר אחר ולאו מן האיום הוא:
דיני ממונות. אם העיד שקר נותן ממון לזה שנפסד על ידו ומתכפר לו:
ומשמועה וכו'. אע''ג דגם בדיני ממונות לאו כלום הוא כדתנן בפרק דלעיל מ''מ אמרינן להו הכי להרבות בדברים ולאיים עליהן:
מאומד. שהדעת נוטה כן שזה הרגו כדמפרש בגמרא:
מתני' כיצד מאיימין. שלא יעידו עדות שקר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source